אפשר לומר שמחצית מחיי היו די גרועים מבחינה חברתית. עד התיכון, היה לי מספר מצומצם של חברים קרובים, שהצטרפו לאנשים שעל הנייר היו חברים שלי, אבל בפועל הדברים היו קצת יותר מורכבים. אני לא יכול לומר שהייתה לי ילדות של ילד כאפות, אבל עברתי לא מעט אירועים טראומתיים שצילקו אותי ויחד עם זאת חישלו אותי ולימדו אותי תובנות חשובות על החיים.
בתיכון הכל השתנה. המעבר לסביבה חדשה הביא איתו חיזוק של קשרים רופפים, חברויות חדשות וחייבים לומר, גם קצת מזל. אני חושב שמדובר במזל, כי למיטב זכרוני נשארתי אותו אדם; המשכתי ללבוש טרנינג לבית הספר, לשחק במשחקי מחשב ולספר בדיחות מטופשות. פשוט כל החברויות הצליחו, הבדיחות הצחיקו ואפילו למשחקי מחשב מצאתי שותפים שיסכימו להפסיד לי ברשת הספרייה. לספרנית שלום, עמך הסליחה על הרעש הבלתי פוסק.
לצאת עם טרנינג מהבית זה הכי
והייתה טל. טל הייתה האהבה הראשונה שלי, או לפחות הראשונה שהסכימה להחזיר לי אהבה. שיחות ICQ (אני עד כדי כך זקן), חיוכים במסדרונות ועוד כמה פגישות אקראיות הפכו אותנו לחבר וחברה. טל בעצם עזרה לי להגשים עוד דבר גדול שלא היה לי מעולם, זוגיות. היא קיבלה אותי כמו שאני, צחקה מהבדיחות המפגרות שלי וזרמה עם ההתמכרות שלי למשחקי מחשב. היא אפילו השלימה עם הפרצוף שלי, מה שלא מנע ממנה לעשות מייקאובר לכל מה שמסביבו. יום אחד בכיתה יא', נכנסתי לשערי בית הספר כשלגופי הג'ינס הראשון שלבשתי אי פעם ואת ראשי מעטרת תספורת לגיטימית לכל הדעות שהחליפה את רעמת הניסים גרמה שלי.
נעים מאד, גל גרמה.
וכך התחילה התקופה היפה בחיי. נראיתי טוב, היו לי חברים נהדרים והייתה לי אהבה. בכל בוקר הייתי מגיע לבית הספר, זורק את התיק באיזו פינה ועושה כיף עם אנשים. קצת צחוקים עם ההם, מעשה קונדס עם ההוא, מדי פעם אפילו נכנס לאיזה שיעור אנגלית או פיזיקה ובין לבין כל אלה – טל. שהייתה מאושרת ממני ומהלוק החדש שלי. אני זוכר שהייתי מסתכל עליה לפעמים ותוהה למה בכלל זוגות נפרדים אי פעם? הרי הכל כל כך נהדר, זה בטח יהיה ככה לנצח. ספוילר: זה לא היה. איפשהו עם סיום התיכון נגמרה גם הזוגיות שלנו.
מאז הצלחתי למצוא את עצמי בכל מסגרת אליה הגעתי. מקומות שונים בצבא, קורס קופירייטינג, התחברות עם חבורות שונות כשטיילתי לבדי בעולם, בלימודים ואפילו בקהילה של מה וזה. היו מקרים שזה הלך קצת יותר קשה, וטוב שכך, אבל מקרים כמו אלה שחוויתי בילדות מעולם לא חזרו. לעולם לא אדע אם היה משהו שעשיתי לא נכון בתור ילד, וזה גם כנראה לא רלוונטי, אבל תמיד אזכור שהיו גם תקופות כאלה. תמיד אדע איך זה מרגיש להיות "בצד השני" וזה כנראה גם חלק ממה שעושה אותי מי שאני היום.
את טל יוצא לי לפגוש פעם בכמה שנים, שמרנו על קשר טוב ואני אוהב לזכור אותה בתור אחד הסמלים לתקופה הכי טובה שהייתה לי בחיים. אף פעם לא הצטערתי על זה שהיינו יחד, גם לא הצטערתי שנפרדנו, לא הצטערתי שלא חתכנו בבום בלי לדבר שוב לעולם ולא הצטערתי על זה שאנחנו לא מדברים מספיק. אבל על דבר אחד אני מצטער בכל פעם שאני רואה אותה, דבר שלא מפריע לי אף פעם, אפילו לא בבריכה או בחוף הנודיסטים. אני מצטער שאני שמן מדי כדי להיכנס לאותו ג'ינס ראשון שקניתי בזכותה, שעדיין שוכב בארון, מחכה שאלבש אותו ואצעד בגאון בפתח בית הספר.
// גל ארנרייך
הפוסט זאת שמזכירה לי את התקופה היפה בחיי הופיע ראשון במה וזה